"מדובר צה"ל נמסר כי לאחר סיור מקדים בשטח ובחינה מקצועית של התנאים המבצעיים שנערכו מתוך כוונה לאבטח את הסיור, נמצא כי לא ניתן לספק לו אבטחה. ההחלטה התקבלה על בסיס שיקולים ביטחוניים בלבד, ללא כל שיקול זר. בעקבות אי־מתן אבטחה ואי־מתן אישור לכניסה לשטח צבאי סגור, החליטו מארגני הסיור שלא לקיימו" (עמוס הראל, הארץ, היום. גם נחום ברנע כתב על זה בידיעות אחרונות).
אחד האסונות הכי גדולים שפקדו אותנו בשנים האחרונות היא שהקצינים בכל הדרגות הפכו את השקר להרגל, ואחד הדברים הכי חשובים שממשלה חדשה צריכה לעשות היא ניקוי אורוות, כולל האורווה של צה"ל, וכולל התאים באורווה של דובר צה"ל ושל אלוף פיקוד המרכז.
ההקשר - אהוד אולמרט, ראש הממשלה בעבר, רצה לבוא למסוק זיתים בגדה המערבית, כדי להפגין את התנגדותו לשערוריית האלימות הנפשעת של המתנחלים וכוחות הבטחון נגד הפלסטינים בכלל ונגד היכולת למסוק את זיתיהם בפרט. המסיק שתוכנן ליום רביעי השבוע היה מתואם ומסודר, כולל סיור מקדים, העברת פרטי המשתתפים וכל הפרוצדורה הנדרשת. ביום שלישי בלילה הודיע פיקוד המרכז לאלוף במיל' יעקב אור (מנדי) וליחידה לאבטחת אישים בשב"כ שהאזור הוכרז כ"שטח צבאי סגור", וכי המסיק לא יוכל להתקיים. לא "המארגנים החליטו", כתגובת דובר צה"ל, אלא אלוף הפיקוד החליט, מן הסתם כתוצאה של לחץ כפול - של אדוני הארץ המתנחלים מצד אחד, ושל היושב בלשכת שר הבטחון מן הצד האחר.
מי שכן מצליחים לצאת ולמסוק זיתים ולפעול לצד הפלסטינים היא קבוצת הבכירים שבהובלתו של האלוף אייל בן-ראובן, כפי שמפורט בכתבתה הארוכה והמצוינת של נועה לימונה במוסף 'הארץ' היום. הכתבה מספרת על אירוע שהיה בכפר הפלסטיני דומא לפני שבועות אחדים. מאז המשיכה הקבוצה לצאת לגדה המערבית מדי שבוע בשבוע. לפני ימים אחדים הייתי איתם בין הכפרים קוסרה וג'אלוד שם הצלחנו למסוק זיתים במרחק מאות מטרים מביתו של טוביאסי שהוא בעל הבית בג'אלוד, שהצבא נכשל ליישם בו את הנחיית בג"ץ להחזיר את התושבים לביתם, וזאת לאחר שחיילים חטפו מכות ממתנחלים כאשר ניסו לממש את ההנחיה השיפוטית.
שבוע לפני כן ניסו בעלי הקרקע להגיע לשטח ולביתם אך הם גורשו על ידי הצבא. כאשר נכנסו איתנו לשם ביום שלישי השבוע, היתה זו הפעם הראשונה מזה שנה שהצליחו. כך היה לפני כחודש, כשבזכות נוכחותה של קבוצת המתנדבים הצלחנו להביא מים לקהילה אחרת, שהמתנחלים בגיבוי הצבא מונעים ממנה אספקת מים במשך חודשים.
האלופים בדימוס אייל בן-ראובן, יעקב (מנדי) אור והבכירים שאיתם פועלים בשיתוף מלא איתנו - "מסתכלים לכיבוש בעיניים" - ועם ארגוני זכויות אדם אחרים. אנחנו מחברים אותם לפלסטינים, יודעים לספר מה באמת קורה בשטח ומזימים את השקרים של הקצינים ושל דובר צה"ל. אנחנו מקשרים אותם לפלסטינים הזקוקים לסיוע, מובילים אותם למקומות הנדרשים ונמצאים איתם בפעילות.
השבוע נפגשתי עם "לשעבר" אחר, קצין בכיר שהיה חלק מהקבוצה שהובילה את ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית. הוא אמר שהוא לגמרי מסכים עם הניתוח שלי - שהכיבוש הוא מקור מרבית הבעיות, כולל ההפיכה המשטרית. למרות זאת היה נגד הצבת הנושא בהפגנות ונגד השתתפותו של "הגוש נגד הכיבוש" בהפגנות האלה. זאת, לשיטתו, כדי שיגיעו דתיים וימניים ליברליים להפגנות. בדיעבד הוא מבין שזו הייתה טעות (משה רדמן אמר דברים דומים לאחרונה).
אפילו עכשיו – יש חברים בקבוצת הארגונים שמנסה לקדם ממשלה משותפת של יהודים וערבים מציעים "לא להיות צודק אלא להיות חכם" ומסבירים ש"זה לא הזמן". אולם אחרי שהאסטרטגים החכמים אך לא צודקים, שהציעו לייפות את המציאות כדי להעביר מצביעים מימין לשמאל, כשלו. אחרי שכמעט אף "ימני מתון" ואף "דתי ליברלי" לא עזב את גוש ההרס והצביעו לגוש השינוי, אני מציע מתודה של שלוש השלבים לפעולה במציאות העכשווית:
- להסתכל למציאות בעיניים.
- לתאר בפומבי בכתב ובעל פה את מה שרואים.
- לפעול בגלוי ובכל הכוח לשינוי המציאות.
אני שוקל להעביר קורס של עשרה מפגשים ללימוד המתודה הזו.
